כאב שאין לו שם: לתת מקום לאובדן הריון, גם כשזה "רק" בשבוע 8
הסימן החיובי הופיע על המקלון, והלב החל לפעום במהירות ובהתרגשות. בשנייה אחת, את כבר רואה את עצמך אוחזת תינוק, מריחה את הניחוח המתוק של ראשו, בוחרת לו שם, ומפנה לו מקום פיזי בבית ומקום עצום בלב.
ואז, ברגע אחד, הכל נעלם.
המשפט הראשון שאת שומעת מסביב הוא לרוב: "אה, זה היה ממש בהתחלה, רק בשבוע 8...", ואת מרגישה איך כל האוויר נעלם ממך.
"זה רק היה בהתחלה", אמרה לי אחת המטופלות, מנסה לחייך דרך הדמעות. "כולם אומרים לי שאני צריכה להיות אסירת תודה על כך שזה קרה מוקדם, שיש לי כבר ילדים בריאים בבית, או שאני עוד צעירה ויהיו עוד".
עיניה אמרו את מה שהפה שלה לא העז לבטא: אבל בלבי, כבר ראיתי אותו. כבר תכננתי. כבר דמיינתי איך אספר למשפחה, איך הבגדים הקטנים ישבו בארון.
כמה מאיתנו שמעו משפטים דומים? "זה היה רק בהתחלה", "את צעירה, יהיו עוד", "לפחות זה קרה לפני שהספקת להתקשר". משפטים שנאמרים לרוב בכוונה טובה ומתוך רצון לנחם, אך בפועל הם פוגעים, מקטינים ומעלימים את האובדן שלך.
כי האמת היא – אין "רק" באובדן הריון
אין משמעות למספר השבוע. בשום מקרה. ברגע שידעת על הבשורה, כבר התחלת לאהוב. כבר בנית עולם שלם של תקוות. כבר ראית עגלה בפארק, כבר דמיינת חיוך ראשון, כבר חשבת איך האחים הגדולים יקבלו את פני הקטן או הקטנה.
והאובדן – הוא לא רק של העובר הפיזי. הוא אובדן של חלום, של עתיד שכבר נבנה בדמיונך, של זהות חדשה שהתחלת ללבוש.
ואז עולות השאלות הקשות שאנחנו לא מעיזות לתת להן קול חזק ונוכח: האם עשיתי משהו לא נכון? שאלות שמלוות בלילות ארוכים של בכי שקט, כשכולם מסביב כבר "המשיכו הלאה" ורק את עדיין שם, בשבוע 8 שהעולם החליט שהוא לא נחשב.
האבל הזה הוא יקר, והוא ראוי למקום משלו. שום שבוע הוא לא "קטן" מכדי להתאבל עליו.
האם מותר לי בכלל להתאבל על הפלה?
התשובה היא חד-משמעית: כן. לא רק שמותר לך – את חייבת. לא בהכרח באופן פורמלי כמו אבלות רגילה, אך בהחלט באופן רגשי.
תני מקום לכאב. תכירי בו. שבי איתו רגע וממש תדברי איתו: "אני יודעת שהיית כאן. אני מכירה בך ומפנה לך רגע של מקום בלבי".
אישה יקרה, אם עברת הפלה – ולא משנה אם זה לפני שבוע, חודש או עשר שנים – וטרם נתת לעצמך להתאבל באמת, אנחנו מזמינות אותך לעשות זאת עכשיו.
זה יכול להיות במגוון דרכים אישיות:
- לכתוב מכתב קטן לאותו עובר שלא זכית להכיר.
- לשמור קופסה קטנה או מזכרת מהימים האלו.
- לשבת בשקט ולהרשות לדמעות לזלוג, בלי לנסות לעצור אותן.
- הגוף זוכר את מה שהשכל מנסה לשכוח, וכשאנחנו נותנות לגוף לבטא את האבל – אנחנו מתחילות להתרפא.
השער לריפוי
בסופו של דבר, הכאב הזה מבקש מרפא. הוא יכול לשלוח נחמה בדרכים שונות – לעיתים בהריון חדש שייקלט, לעיתים בחיבוק עמוק של ילד שכבר איתנו, ולעיתים בדרך של תובנה עמוקה שמגיעה דווקא מתוך החושך.
אבל לפני הריפוי – יש מקום לכאב. ואת, אישה יקרה, ראויה למרחב הזה. להתאבל בדרך שלך, בקצב שלך, בלי למהר ובלי להתנצל.
כי לב של אמא מתחיל לאהוב עוד לפני שהעין רואה. וכשהוא אוהב – הוא אוהב לנצח.
המעטפת של מרכז עדנה: אובדן הריון, בכל שלב, משאיר אחריו גוף כואב ונפש פצועה. במרכז עדנה במגדל עיר ימים, אנחנו מציעות מרחב בטוח, רך ועוטף לליווי נשים לאחר אובדן הריון. בין אם את זקוקה לטיפול רגשי ועיבוד החוויה, ובין אם לטיפולי גוף, דיקור ותמיכה לאיזון הגוף מחדש – הצוות שלנו כאן כדי להחזיק איתך את הכאב, בלי שיפוטיות ובלי להקטין אותו, בקצב שלך.
עברת אובדן הריון ומרגישה שאת זקוקה לאוזן קשבת, הכלה או תמיכה פיזית ורגשית?
