בעולם שבו אנחנו מחוברות ללא הרף - בקבוצות הווטסאפ, בקהילות הדיגיטליות ובפיד האינסטגרמי המלוטש - נדמה שאנחנו "ביחד" יותר מאי פעם. אבל האמת המרה היא שדווקא בעידן השיתוף, נשים רבות חשות את הבדידות המרה ביותר שחוו אי פעם.

בבסיס הבדידות הזו מסתתר לעיתים קרובות רגש שזכה לדה-לגיטימציה עמוקה: הקנאה.

קנאה היא לא מה שחשבתן

אנחנו רגילות לחשוב על קנאה כעל צרות עין או רוע לב, אבל האמת היא שקנאה היא לעיתים קרובות ביטוי לכמיהה עמוקה לקשר, להכרה ולהרגשה שגם לנו יש מקום בעולם. היא אינה ההפך מאהבה; היא הכאב שמתעורר מול מה שאנחנו כמהות אליו עבור עצמנו.

כשאנחנו מקנאות במישהי, הקנאה פועלת כמו מצפן עדין. היא מסמנת לנו את הרצונות הכי חיים שבתוכנו, את החלקים בנו שמבקשים תשומת לב. כשאנחנו משתיקות אותה מתוך בושה, אנחנו נשארות לבד. כשאנחנו מעזות להקשיב לה, הבדידות מתחילה להיסדק.

בין הגוף לרוח: המרוץ שאף פעם לא נגמר

הקנאה הזו פוגשת אותנו בכל מקום, ובעיקר במקומות הכי חשופים שלנו. אנחנו מקנאות בגוף של האחרת, בזו שנראית "מתוקתקת" רגע אחרי לידה, בזו שהזמן כאילו לא נגע בה. נושא הדימוי העצמי, הטיפוח והמראה החיצוני עשוי להיראות לעיתים "שטחי" כביכול, אבל האמת היא שאין כמעט אישה שלא מתעסקת בזה. זהו פצע פתוח של השוואה תמידית -בגוף, בבגדים, בחיוניות. כשאנחנו מרגישות "פחות שוות" בגלל משקל שעלה או גוף שהשתנה, הבדידות מעמיקה.

אני פוגשת אתכן בצמתים השונים, והבדידות מחליפה פנים:

• הנשים הצעירות: בזוגיות ראשונה או בראשית הקריירה, מרגישות שכולן "הבינו את השיטה" ורק הן מגששות באפלה.
• מטופלות הפוריות: הנושאות מסע של הסתרה ובושה מול עולם שמתעבר סביבן בקלות מכאיבה.
• הנשים אחרי לידה: בבית, עם גוף שהן לא מזהות ותחושת "כישלון" אם הלידה לא הייתה "החלום" שפורסם בקבוצות.
• נשים בגיל המעבר: כשהעולם והגוף מתהפכים עליהן, ואין לגיטימציה לדבר על החיים שמשתנים ברגע.

לתת מילים למה ששקוף

הטור הזה נכתב כדי להניח את הדברים על השולחן. להכיר בכך שקנאה היא רגש אנושי, והיא לא מגדירה אותך כאישה רעה. היא פשוט מזמינה אותך לעצור, להקשיב ולהבין את עצמך קצת יותר לעומק.

בתוך מרחב בטוח ולא שיפוטי, אפשר להתחיל להתבונן ברגש הזה אחרת. לא להסתיר אותו, אלא לתת לו מילים. כשנפתח את הלב ונכיר בכך שכולנו באותה סירה - של כמיהה, של שינוי ושל רצון להיראות - נגלה שאנחנו הרבה פחות לבד.

מרגישה שהקנאה או הבדידות הפכו למשא כבד מדי? במרכז עדנה אנחנו מזמינים אותך למרחב שבו אפשר לדבר על הכל - על הגוף, על הכמיהות ועל הבדידות - בלי שיפוטיות. נועה סברוב שחר, פסיכותרפיסטית במרכזנו, מלווה נשים בצמתים רגישים בחיים, ועוזרת להפוך את הכאב למצפן של צמיחה.

אנחנו כאן בשבילך.